החלטה בתיק ת"א 38328-04-11

לפני בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

רקע:

ביום 28.4.11, הגישו המבקשים כתב תביעה כנגד המשיבים, יחד ולחוד, אותה העמידו על סכום של 250,000 ש"ח. העתירה המרכזית המכוונת כלפי המשיבים היתה לחייב אותם להמציא את כל הדרוש כלפי בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), כדי להביא לסילוק פיקדון בסך 250,000 ש"ח שהפקיד המבקש 2 להבטחת חובותיה של המשיבה 2 בבנק, לחשבון 101222 בסניף שיכון בבלי. כל זאת, כדי שכספי הפיקדון יוחזרו כחוק לידי המבקש 2.

בכתב התביעה מגוללים המבקשים את הרקע העובדתי, לפיו הוקמה המשיבה 2 על ידי המבקשים 1 ו-2. המשיבה 1 רכשה את הבעלות במשיבה 2. המשיב 3 הינו מבעלי המניות במשיבות 1 ו-2 ומנהלן. המשיבה 1 תיקרא להלן, לשם הנוחיות, "החברה". המשיבה 2 תיקרא להלן, לשם הנוחיות, "המשיבה". המשיב 3 ייקרא להלן, לשם הנוחיות, "המשיב".

בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות וכתוצאה מכך נוהלה בוררות עסקית בין הצדדים. ביום 9.8.01, הם חתמו על הסכם שצורף כנספח ה' לתובענה, בו הוסדרו הנושאים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים. בין השאר נקבע בהסכם מנגנון לסילוק השעבוד, או הפחתתו לסכום של 200,000 ש"ח, לאחר שיסולק גירעונה של המשיבה, שעמד נכון ליום חתימת ההסכם דנן על סך של 1,228,237 ש"ח.

המבקשים גורסים כי המשיבים הפרו את ההתחייבות להפחית את היקף השעבוד, עד שהוגשה נגדם על רקע זה תביעה כספית וצו עשה, בבית משפט השלום בתל אביב. במסגרת התביעה, שמספרה 181342-02, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שאושר ע"י בית המשפט ביום 7.3.05 (נספחים י"א לתביעה).

לטענת המבקשים, גם הסדר פשרה זה, שקיבל תוקף של פסק דין, הופר. השעבוד אמנם הופחת, אך רק עד גובה של 250,000 ש"ח ולא עד גובה של 200,000 ש"ח כפי שנקבע בהסכם. המבקשים עתרו בכתב התביעה הנוכחי להניע את המשיבים להסרת השעבוד. המבקשים מציינים כי המקרקעין נמכרו בתאריך 20.9.10, כפי שעולה מנספח ט"ז לתביעה, ובמקום השעבוד שהוסר, הפקיד המבקש 2 בחשבון הרלוונטי פיקדון כספי, נספח י"ז לתובענה.

המבקשים סבורים כי הם זכאים לקבל השבה של הפיקדון לידיהם, ולצורך כך על המשיבים או מי מהם, לפעול אצל הבנק להסרת השעבוד על הפיקדון.

לא הוגשה תגובה מצד המשיבים. בין לבין, הוגש ביום 22.8.11 הסכם פשרה בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' הרשמת הינדה ביום 28.8.11. בסעיפים 3-5 של פסק הדין, נכתב כדלקמן:

3.         מוסכם בין הצדדים כי המשיבים יפנו לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") כדי להפחית בהדרגה את הפיקדון הכספי שהפקיד המבקש 2 להבטחת חובותיה של המשיבה 2 בבנק ולהבטחת תביעת אבנר וורבלום כנגד המשיבה 2 (חשבון מס' 101222 בסניף שיכון בבלי (127) של הבנק - חשבון ע"ש המשיבה 2 - להלן: "הפיקדון"; מכתב הבנק מכוחו הוקם הפיקדון מצורף כנספח "ב" להסכם פשרה זה), וזאת עד להעברת כל כספי הפיקדון לידי המבקש 2 כמפורט להלן:

א.         המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון בסכום של 75,000 ש"ח, וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.8.2011.

ב.         המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון בסכום נוסף של 75,000 ש"ח, וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.12.2011.

ג.          המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון בסכום של 50,000 ש"ח, וזאת עד ולא יאוחר מיום 1.3.2012.

ד.         המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון בסכום של 50,000 ש"ח, וזאת עד ולא יאוחר מיום 1.6.2012.

4.         מוסכם ומובהר בזה כי המשיבים יהיו אחראים לפעול כלפי הבנק ככל הדרוש למימוש הסכם זה, ובכלל זה להעמיד לרשות הבנק כל בטוחה אחרת (או פיקדון חלופי במזומן), כפי שידרוש, על מנת להביא להפחתתו של הפיקדון עד לסילוקו המלא והמוחלט כמתחייב מהוראות הסכם זה בלוחות הזמנים שנקצבו לעיל.

מובהר בזאת למען הסר כל ספק כי המשיבים אינם אחראים לכל איחור בשחרור הפיקדון שתולדתו אי מילוי מנהלות של הבנק ו/או הימנעות המבקשים מלחתום על מסמכים שהבנק ידרוש כי יחתמו על ידם לשם שחרור כספים כאמור לעיל. כמו כן, בכל מקרה בו המשיבים יפקידו בבנק סכום הזהה לסכום שיש לשחרר, חלף הסכום המשוחרר, ויחתמו על המסמכים המקובלים שיידרשו לחתום עליהם על ידי הבנק והפיקדון לא ישוחרר או לא יועבר למבקשים, לא יראו אותם כמי שמפרים את התחייבותם לפי הסכם זה.

בכל מקרה בו יימנע שחרור הפיקדון בשל נסיבות כאמור לעיל, ייפגשו הצדדים בסניף הבנק בשעות הפעילות של הסניף לא יאוחר מ - 3 ימי עסקים מהמועד שנקבע לביצוע ההפחתה בפיקדון, המשיבים יגיעו עם המחאה בנקאית לפק' החשבון בגין הסכום שיש להפחית, והצדדים יפנו לבנק יחדיו כדי לפעול לשחרר הסכום. פעלו המשיבים כאמור יראו אותם כמי שמלאו אחר התחייבותם.

5.         מובהר בזה כי איחור של עד 7 ימים בביצוע התחייבות כלשהי לפי הסכם זה לא ייחשב כהפרתו היסודית של ההסכם. יחד עם זאת מובהר ומוסכם כי איחור של למעלה מ - 7 ימים בביצוע ההתחייבויות לפי הסכם זה, ובכפוף להוראותיו, יחייב את המשיבים ביחד ולחוד לשלם למבקשים פיצוי יומי מוסכם וקבוע מראש בסך של 50 ש"ח לכל יום של עיכוב.                                                                                            

לטענת המבקשים, הזמן חלף אך הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לא קוים ע"י המשיבים. כפועל יוצא, הוגשה הבקשה הנוכחית, לפי פקודת ביזיון בית המשפט.